לכל תלמידיי שלום,
אני שולחת אליכם, באמצעות אילנית, מכתב, למרות שבעצם הבטחתי לכם שאגיע לאירוע סוף השנה בכבודי ובעצמי ובראש עטור תלתלים.
מה לעשות שאינני מצליחה לעמוד בהבטחתי כי אני בטיפולים כימותרפיים עכשיו, כלומר במלחמה נגד הסרטן שהחליט להרים ראש. אל תדאגו, אינני ממרימי הידיים ואני מחזירה לו מלחמה שהוא כבר מצטער שהתחיל איתי. 
שנות עבודתי ב"גאון-הירדן", היו מהשנים היפות בחיי. תוך כדי כך שלימדתי אתכם ועזרתי לכם, למדתי בעזרתכם, הרבה על עצמי. אני מרגישה שקיבלתי מכם הרבה ולא רק נתתי ונתתי.
פגשתי ביניכם אנשים חמים וטובים, תלמידים שרוצים להצליח ומוכנים להשקיע מאמץ לשם כך, ואני מאחלת לכולכם לקחת דוגמא ממי שמצליח, למרות הקשיים, בזכות השקעת מאמץ כי הוא יוצא מחוזק ובידיו כלים להתמודד עם מלאכת החיים.
באהבה גדולה,
עדה.

להכיר את עדה זה לַדעת עיניים / נעמי ורד  (2.2.2010)
להכיר את עדה זה לַדעת עיניים
עיניים צוחקות, בּורקות, מְהָתלות, חכמות וטובות.
לעֲבוד עם עדה זה לָחֲוות יצירתיות
יצירתיות שכלית, אומנותית, ספונטנית ורגשית.
לְלָמֵד עם עדה זה לפגוש במוסר
מוסר של אחריות, מסירות, חריצות והוגנות.
לִלְמוד מְעדה זה לִרצות עוד
לרצות עוד סיפור על התמונה, עוד הֶסבּר על הצבעים וְעוד פרטים על הצייר.
לְשוחח עם עדה זה לחֲוות עניין
עניין בְּפוליטיקה, בְּהיסטוריה, בְּאֹמנות, בַּחינוך.
לְקבל מעדה זה לראות את הַטוֹב
הטוב של רימונים, תאנים, עלי לואיזה, לימונים ועירית.
להיות עם עדה זה להרגיש לֵב
אוהב, מחמיא, צוחק, מתרגש, אמיתי.
לְלָווֹת את עדה בַּמחלה זה לגלות אומץ
אומץ לשאול, לחפש פתרונות, לקוות, לחלום.
לְהיפרד מעדה זה להיפרד מהעיניים
מהברק, מהצֶבע, מההבעה, מְהעָדה הכי הכי.
לְחבק את עדה בפעם האחרונה היה כל כך עצוב, 
לה ולי.
עדלה, בהערכה מלאה וּבאהבה גדולה 
אנו, מורי "גאון הירדן", איתך כאן.
היית שותפה לתוכניותינו, היית חלק מְעשייתנו
הֵקמת את 'סדנת עדה', מודל חינוכי שהולך ומתרחב, 
ומאפשר לבית החינוך שלנו לְחבֵּק יותר תלמידים.
לשלמה, לדינהל'ה, ליובל ולאורי 
יש לכם אמא נהדרת שתמשיך להיות אתכם
בּגעגועים, בַּזיכרונות, בַּשורשים וּבִתְפילות-הלב.

מספר מילים על עדה, מאת שלמה כהנס
(הוקרא בטקס לזכרה, במלאת שנה ללכתה)
עדה הייתה ללא ספק בן-אדם מיוחד, בעל ידע נרחב – כל נושא עניין אותה ובכל דבר היא השקיעה את מירב המאמצים.
במוסד החינוכי גלבוע, ניהלה עדה שתי סדנאות – מתכת ועץ, ותמיד השקיעה בהרבה דברים נוספים, כמו חינוך ותרבות.
אבל ב"גאון-הירדן" התרחשה התקופה הכי יפה שלה, בה היא התפתחה הכי הרבה והוכיחה לעצמה ולאחרים למה היא מסוגלת.
ההתחלה הייתה קשה – שינוי הצוות, שינוי המקום, שינוי הדרישות ובעיקר שינוי סוג אוכלוסיית התלמידים, הקשו עליה מאוד אבל על הכל היא הצליחה להתגבר, בזכות רצון ברזל וגישתה המיוחדת לאנשים.
למזלה, גם חגית עברה איתה ל"גאון-הירדן" ושוב, כמו בגלבוע, היו להן סדנאות צמודות והן תמכו האחת בשנייה.
לאחר זמן-מה, החלו העניינים להסתדר. עדה הכירה את נעמי ודיתי והעריכה אותן מאוד, למדה להסתדר עם כל הצוות ומאוד אהבה את כולם, ובדרכה המיוחדת ידעה למצוא את הטוב בכל אחד ולהתחבב על כולם.
אבל הדבר הגדול ביותר שהיא עשתה היה העבודה עם התלמידים. עדה הצליחה להגיע ללב של כמעט כולם, להסתדר איתם, לטעם בהם את התחושה שהם לא אפסים ושהעולם אינו כולו נגדם. עדה הצליחה לגרום לתלמידים לעשות דברים ולהרגיש סיפוק בעבודתם. עדה ידעה להעריך את יכולות התלמידים – דרשה מכל תלמיד בהתאם ליכולתו והעניקה לכולם תחושה של הצלחה ולדעתי, זהו סוד החינוך ! להעריך את האדם וללמד אותו לשמוח בהישגיו, לשאוף לשיפור מתמיד ולהפוך לאדם שלם יותר ומורד פחות. בזה לדעתי, עדה הצליחה ! 
הרבה מתלמידיה העריכו אותה מאוד. לפעמים כשהייתה בטיפולים ולא הגיעה לבית הספר היו תלמידים מתקשרים אליה הביתה לדרוש בשלומה. היו גם כאלה שאחרי שעברו את תקופת ה"טיפש-עשרה" והתייצבו, התקשרו להודות לה על שהייתה עבורם "קרש ההצלה" בבית הספר, "האי" בו הרגישו טוב עם עצמם, המקום שגרם להם לא לוותר ולעזוב.
עדה הייתה בן-אדם מאוד מיוחד, היו לה מגבלות, אך היו לה גם איכויות אין קץ. טוב ליבה קרן ממנה, המון אשים אהבו והעריכו אותה ובראש ובראשונה, אני. אני שזכיתי לחיות איתה 30 שנה ולהכיר אותה, בכל פעם יותר. 
עדה הותירה אחריה "נעליים גדולות למילוי" וקשה מאוד לשכוח אותה.
אני מאחל לכם שתמשיכו להצליח בדרככם החינוכית.
נתתם לעדה המון !
שלמה כהנס.

דברים לזכרה, מאת: רע מנו (י"ב, תשע)
רציתי לספר לכם מה עדה הייתה בשבילי:
הסדנא של עדה הייתה המקום אליו הגעתי בכל רגע פנוי.
שם מצאתי אוזן קשבת, מגוון סיפורים, הומור ודרך ראייה קצת שונה על החיים.
בזכות ההכרות עם עדה, ספגתי ערכים, התפתחתי כאדם ושרדתי את בית הספר.
הייתה לי זכות גדולה להכיר אישה כמוה וללמוד ממנה את כל מה שלמדתי.
רע מנו, י"ב תש"ע.